הרבה יותר קל לפייס עיתונאי
מדי פעם אני נתקל בעוד בלוגר ישראלי שמעלה עוד פוסט קיטורים, שלא לומר “קטילה ארסית”, בעקבות קומוניקט תלוש ומיותר שנשלח אליו ממשרד יחסי ציבור כלשהו, בלי שום קשר לנושאים שעליהם הוא כותב בבלוג, ואפילו אם מדובר בקולגה (שלא לומר, מתחרה). זהו עוד אחד מהמקרים שעזרו לאנשי יחסי ציבור, מומחים-לטענתם בבניית תדמית, לקנות לעצמם מוניטין של פטפטנים חסרי תקנה, שיישלחו את הקומוניקט שלהם לתפוצת נאט”ו, כי מישהו באיזה עיתון בטח יסכים לפרסם ידיעה.
הסאב-טקסט של מהפכת ה-OPR והשיווק בעידן המדיה החברתית עלול להיות חמקמק, וחשוב לי מאוד להדגיש אותו כדי שלא יילך לאיבוד בין כל הפוסטים הללו על Web 2.0, פייסבוק ובלוגים תאגידיים: יותר משמקצועני יחסי הציבור יידרשו לפתח אוריינות מחשב ואינטרנט מתקדמת ביותר, הם יהיו חייבים ללטש את כישורי השיחה הבסיסיים שלהם.
 |
 |
חלקם של מסננים אוטומטיים בדילול זרם המידע בדרך לעיני הקורא רק יגדל עם הזמן, ואתם תצטרכו להתאים את המסרים שלכם כך שלא ייתקלו בחומה אלקטרונית תצלום: Beyond the Wall by DISC0STU  |
ולריה מלטוני, כותבת בלוג השיווק המומלץ Conversation Agent, המשילה באחרונה את המדיה החברתית למכשיר הטלפון; לאמור, היישומים החברתיים רק מאפשרים את השיחה, הם אינם השיחה עצמה. זה נשמע כמו קלישאה, או מסקנה טריוויאלית, אבל אין להקל בה ראש. בדיוק כפי שעצם זה שמישהו נתן לך את מספר הטלפון הפרטי של וורן באפט לא אומר שהוא יקנה את החברה שלך, כך גם בלוג תאגידי, או עמוד מייספייס של מוזיקאי, לא בהכרח יעשו לו יחסי ציבור טובים.
השיחה האינסופית
בעייה תפיסתית מהותית כאן, היא שהשיחה באינטרנט לעולם לא נגמרת. נחמץ לי הלב בכל פעם שאני רואה אתר אינטרנט עסקי לא מעודכן; תראו כמה אתרים כאלה יש אפילו בתוך סקטור יחסי הציבור: מנהלים משקיעים כספים רבים בבניית אתרים, ולא מעדכנים אותם. כל הסיבות מוצדקות כמובן: מצוקת כח אדם, עומס עבודה, ומה לא. כל זה לא משנה את העובדה שמה שנשאר בדומיין שלך הוא שלד-אתר, סייבר-זומבי, שרק מחכה לילד שיבוא ויכתוב באצבע על גבי עמוד הבית המאובק: “עדכנו אותי!”
במהלך שיחה מצופה ממך לתרום לדיון, אבל גם להיות קשוב; תרומותיך צריכות להיות רלוונטיות, רהוטות, ומתאימות לרוח הכללית של השיחה ולמשלב הלשוני הנהוג בה; ברוב השיחות מקובל לנהוג נימוס בשאר המשתתפים ולא ללעוג להם או לזלזל בהם; כל אלה בוודאי אינן נורמות זרות לאנשי יחסי ציבור במעמד הבין-אישי, פנים אל פנים, וגם לא לאנשי העסקים המשלמים להם את הריטיינר. עכשיו רק צריך שכולם יבינו שהאינטרנט מאפשר לנו כיום לא רק שיחות פנים אל פנים, אלא גם לב אל לב. לא משנה אם המחשב שבאמצעותו מתנהלת השיחה נמצא על שולחן הכתיבה, על הברכיים במיטה, או בקפה אינטרנט הומה אדם –אסור בתכלית האיסור לחלל את האמון האינטימי של השיחה הזו.
עידן האינטימיות
בעידן הפקסים לא הייתה אינטימיות. במערכת הרדיו שבו עבדתי לפני עשר שנים הפקס פלט קומוניקטים בקצב. כדי לחסוך בהוצאות על נייר משרדי, הכנסנו אותם למדפסת ועל צידם השני הדפסנו את הטקסטים למבזק החדשות. סינגלים שהגיעו בטונות לתקליטיה גמרו בתור תחתיות לכוסות קפה. לכאורה המעבר למשלוח קומוניקטים במייל היה צעד חשוב ביותר של התייעלות תהליך העבודה: הידיעה הגיעה אל אותו המחשב שהעיתונאי עובד עליו, והטקסט היה זמין לו, רק שיעתיק וידביק.
“אני עושה לו פה חצי עבודה, ממש כותב לו את האייטמים”, קונן תקציבאי יחסי הציבור על העיתונאי, “והוא מתלונן על זה שאני מציף אותו, ושהתמונות שאני שולח תוקעות לו את המייל”. היכולת של העיתונאי, לשלוח בחזרה לתקציבאי נזיפה חדת-לשון בהינף מקלדת (הרי קשה יותר לשלוח פקס חוזר), סייעה רבות להגברת התיעוב ההדדי שבין עיתונאים לאנשי יחסי ציבור.
האנטי-ספאם של הקורא
אם כיום לעיתונאים עצמם פחות אכפת להישטף במבול קומוניקטים, זה בגלל שני דברים: הגדלת רוחב הפס שאיפשרה הורדה מהירה יותר של מיילים עם קבצים גדולים מצורפים, והעלייה המטורפת במספר הודעות דואר הזבל שהמשתמש הממוצע נתקל בהן באופן יומיומי. רק סקרנות עיתונאית וההכרה שמדי פעם מגיע קומוניקט רלוונטי, מונעת מעיתונאים להגדיר את הדומיינים של משרדי יחסי הציבור כספאמרים.
העיתונאים, בעצם, משמשים כיום כאנטי-ספאם של קהל הקוראים. אבל זה זמני. תראו מה קורה לשיעורי החשיפה של העיתונים. תראו מה קורה למעמד העיתונאי בחברה. האינטרנט והמדיה החברתית מאפשרים לכם, היום יותר מתמיד, לעקוף את שומרי הסף הללו, ולכוון את המסרים ישירות לקהל. הקהל שלכם כבר עכשיו נאלץ להתמודד עם שטף של מידע, שטף חזק יותר מכפי שהוא יכול להתמודד עמו. חלקם של מסננים אוטומטיים בדילול זרם המידע בדרך לעיני הקורא רק יגדל עם הזמן, ואתם תצטרכו להתאים את המסרים שלכם כך שלא ייתקלו בחומה אלקטרונית. הרבה יותר קל להתפייס עם עיתונאי מאשר עם רשימת “Black List” אוטומטית.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת על-ידי השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישירות לקורא ה-RSS שלך. אם אין לך קורא RSS, ניתן גם להרשם לעדכונים יומיים בדוא"ל לחצו כאן להרשמה.
עדיין אין תגובות.
השארת תגובה