אינטרנט אוכלים בידיים
בטור תוקפני משהו, התייחס הקולגה והמנטור גדי שמשון לנושא הקשר בין משרדי יחסי הציבור בישראל ובין האינטרנט. גם כאן התייחסתי בעבר לנושא, כשצפיתי ש-2008 תהיה שנה משמעותית בתחום של יחסי ציבור באינטרנט.
שלא כמו גדי, אני לא סבור שאנשי יחסי הציבור רואים את תפקידם מתמצה ב“לכסות, לייפות, לשקר”. הרבה לפני עידן האינטרנט המסחרי הבינו מקצועני יחסי הציבור ש”לשקר” לא יביא אותם רחוק, ושהולך ונהיה קשה ויותר “לכסות”. בקשר ל”לייפות”, אני לא משוכנע שיש פה משהו לא לגיטימי; לפחות לא משהו פחות לגיטימי ממה שאני עושה (כמעט) כל בוקר עבור עצמי – להתגלח, להסתרק. אני לא שם על עצמי מסכה – אני משתמש במה שיש לי באמת, כדי לנטוע אצל הזולת רושם חיובי יותר אודותיי. במשפט כמעט ארס-פואטי, אפשר לומר ש”לייפות את המציאות” הוא בסך הכל, להציג את אותן העובדות באור אחר. מצד שני, כמו באיפור (שמעתי שיש נשים שעושות גם את זה מדי בוקר), יש הבדל משמעותי בין ההשפעות שיש לסוגי איפור שונים ולדומיננטיות שלהם על הפנים – על הרושם המתקבל.
אני כן שותף לראייה של גדי, כפי שכאמור כתבתי בעבר, לפיה מקצועני יחסי ציבור רבים (לא רק בארץ, אגב) עדיין מנסים “לאכול” את האינטרנט באמצעות אותו סכו”ם כמו את העיתונות, הרדיו והטלוויזיה. ואת האינטרנט, איך לומר, צריך לאכול בידיים.
את האינטרנט אוכלים בידיים, כי הסכין והמזלג הם חלק ממערכת כללי תרבות שלא משותפים לכולם במסעדה – בתוך המטבח ובאולם הסועדים כאחד. כללי המשחק כאן הם שונים לחלוטין, ובמידה רבה כבר לא מדובר פה במשחק, אלא בחיים האמיתיים. מקצוען יחסי ציבור ועיתונאי יכולים עד מחר להקניט זה את זה, אבל שניהם יודעים טוב מאוד ששניהם שחקנים על במה, אם נעבור לרגע ממטאפורת האוכל למטאפורת התיאטרון.
את האינטרנט אוכלים בידיים, כי צריך לשים בצד את הכלים המוכרים והטובים שבעזרתם אכלנו את המאכלים המוכרים והטובים. כל מי שלא מבין למה גדי התכוון כשכתב: “והאינטרנט? בשליטה, תודה ששאלתם, ההודעה לעיתונות יצאה לכל האתרים”, יזכור מה הוא חשב בפעם האחרונה שהוא לקח תייר מחו”ל לאכול פלאפל בפיתה.
נהנית מהפוסט? ניתן להביע זאת על-ידי השארת תגובה ויצירת המשך דיון, או הרשמה לפיד ה-RSS וקבלת כל הפוסטים ישירות לקורא ה-RSS שלך. אם אין לך קורא RSS, ניתן גם להרשם לעדכונים יומיים בדוא"ל לחצו כאן להרשמה.
עדיין אין תגובות.
השארת תגובה